סוסטנון 250, בין אם הכוונה למוצר מחברת Oragon או למוצרים אחרים הנושאים את אותו השם, הוא אחד ממוצרי האסטר-טסטוסטרון הפופולאריים ביותר. שלא כמו רוב הסטרואידים המיועדים להזרקה, סוסטנון מכיל תערובת של אסטרים: ספציפית, כל אפולה או מ"ל מכיל 30 מ"ג , 60 מ"ג טסטוסטרון פרופיונאט, 60 מ"ג טסטוסטרון פנילפרופיונאט 60 מ"ג טסטסטרון איזוקורט ו-100 מ"ג טסטטרון דקנואט. תערובת זו כוללת אסטרים הפועלים לטווח קצר, בינוני וארוך.
ישנם שני יתרונות לשילוב מספר אסטרים באותה הפורמולה, כפי שנעשה בסוסטנון. שימוש במספר אסטרים מאפשר ריכוז גבוה יחסית של 250 מ"ג/מ"ל מבלי לדרוש אחוז גבוה של חומרים מסיסים במכשיר. באופן כללי, אסטרים שונים מתמוססים באופן כמעט בלתי תלוי אחד בשני, לכן אם למשל מכשיר מסויים (שמן בתוספת חומרים מעודדי מסיסות) יכול למוסס 100 מ"ג/מ"ל של סטרואיד אסטר אחד או אחר לבדו, הוא כנראה יכול למוסס 200 מ"ג/מ"ל סך הכל, כשילוב של שניהם. זה יכול להקל על השימוש.
אפקט שני של השילוב הוא שניתן להשיג משך פעולה ארוך מהאסטרים לטווח ארוך הנכללים בתערובת מבלי שתחילת ההשפעה תהיה איטית, דבר האופייני לאסטרים כאלו כאשר הם נצרכים לבדם. מנקודת מבט רפואית, רצוי שמטופל יחווה שיפור במצבו זמן קצר ככל הניתן לאחר תחילת הטיפול. סוסטנון, היות שמכיל אסטרים הפועלים לטווח קצר, יכול להשיג מטרה זאת יחד עם השגת משך פעולה ארוך יחסית.
מנקודת המבט של פיתוח גוף, זה מועיל במצבים שבהם בודיבילדר לא יודע כיצד לבצע "העמסה" של טסט (לדוגמה, לקחת מינון כפול בימים הראשונים לסייקל ולאחר מכן להוריד אותן בחצי ולהמשיך). אם הוא יודע, השיטה תישיג כמעט את אותה התוצאה, לכן ניתן להשתמש במוצר אסטר טסטוסטרון שונה כגון טסטוסטרון אנטט .
מספר האסטרים הרב בסוסטנון גורם להשפעה מעט מורכבת של התרופה על הגוף (pharmacokinetics), כלומר שינוי מורכב של רמת התרופה עם הזמן. באסטר בודד, התנהגות מחצית החיים של התרופה היא כזאת שאחרי משך זמן קבוע של מספר שעות/ימים מסויים, רמת התרופה בדם תרד למחצית ממה שהיא הייתה. לאחר משך זמן הכפול מכך, רמת התרופה בדם תרד לרבע ממה שהיא הייתה. לאחר משך זמן הארוך פי שלוש מכך, רמת התרופה בדם תרד לשמינית ממה שהיא הייתה וכן הלאה.
עבור סוסטנון, אין משך זמן קבוע שכזה. קצב ירידת רמת התרופה בדם המשוער הוא בקירוב כזה שלאחר ההזרקה האחרונה רמת התרופה בדם יורדת לחצי לאחר 4 ימים; לרבע לאחר 10 ימים; לשמינית לאחר 16 ימים; ול1/16 לאחר 23 ימים. אם מעדיפים לעגל את המספרים לאחוזים, הרמות יורדות ל-40% לאחר 6 ימים; ל-30% לאחר 8 ימים; ל-20% לאחר 11 ימים; ול-10% לאחר 18 ימים.
בנוגע לתועלת שבמידע זה: למרות שאין ערך מדוייק וחד משמעי, קירוב טוב שניתן לעבוד איתו הוא שאם משתמשים נכון ב clomiphene או טמוקסיפן, התאוששות של הפקת LH יכולה להתחיל כאשר הרמות מהאנדרוגן המוזרק ירדו לרמה הפרופורציונית לשימוש רציף של 200 מ"ג בשבוע.
נניח שמשתמש הזריק סוסטנון במינון של 500 מ"ג לשבוע. במקרה זה, רמת התרופה בדם צריכה לרדת ל-40% לפני שההתאוששות תתחיל באופן סביר. כפי שכתוב למעלה, זה מתרחש כ-6 ימים לאחר ההזרקה האחרונה.
אם משתמש אחר היה מזריק במינון הגבוה יחסית, אם כי לא נפוץ, של 2000 מ"ג בשבוע, הוא צריך שרמת התרופה בדם תרד ל-10% ממה שהיא הייתה. זה מתרחש כ-18 ימים לאחר ההזרקה האחרונה.
עד כאן על הנושא של משך הזמן הדרוש בין ההזרקה האחרונה והנקודה שבה התאוששות מתחילה. השאלה הנותרת בנוגע להשפעה המורכבת (pharmacokinetics) של סוסטנון היא כיצד לפעול בשיטת "העמסה"?
בדרך כלל, פשוט יחסית לקבוע ערך ל"העמסת טסט" על ידי חישוב מזמן מחצית החיים ומלוח הזמנים של השימוש. יחד עם זאת, לסוסטנון אין ערך מחצית חיים קבוע, לכן אין תשובה מתמטית מושלמת. בפועל, המינון ל"העמסת טסט" – המינון להזרקה ביום הראשון של השימוש – צריך להיות כזה שבממוצע יצרך במשך חמישה ימים, בתוספת למינון הרגיל. ניתן לעגל את הערך הכולל הזה לנוחות, כיוון שלא דרוש דיוק רב.
לכן למשל, בשימוש של 750 מ"ג בשבוע כשלוש הזרקות של 250 מ"ג, הכמות הממוצעת ליום היא 107 מ"ג (750 מ"ג לחלק ל-7 ימים). לכן הכמות הממוצעת ב5 ימים היא 535 מ"ג (107 מ"ג ליום כפול 5 ימים). נוסיף לכך את כמות ההזרקה הרגילה, שהיא 250 מ"ג, ונקבל שהכמות סך הכל היא 785 מ"ג, שמומלץ לעגל ל750 מ"ג.
לאחר מכן, ההזרקות הבאות הן של 250 מ"ג.
בנוגע למינון, ישנן דרכים רבות לבחון זאת. דרך פשוטה ומועילה היא לקטלג מינון בקפיצות של 250 מ"ג בשבוע.
מינון של 250 מ"ג בשבוע הוא בדרך כלל לא יותר מאשר תחליף יוקרתי לטיפול בטסטוסטרון. אין שום ערובה שמינון כזה אפילו יגרום לרמות הטסטוסטרון לעבור את הסף הנורמלי. מינון כזה הוא מספיק כדי לדכא ייצור LH, אבל ברוב המקרים לא גבוה מספיק לגרום לאפקט משמעותי של גדילת מסת השריר או הורדת שומן. כתלות ברגישות המשתמש, מינון כזה עשוי להיות גבוה מספיק כדי לגרום לגינוקומסטיה אם ארומטאז (אנזים) אינו בשימוש או לגרום לעור שמנוני או אקנה. במספר מקרים, התועלת לגדילה במסת השריר או לאיבוד שומן יכולה להיות מרשימה, שכן יש משתמשים שמגיבים בצורה קיצונית. יחד עם זאת, זו לא התגובה הסטנדרטית לשימוש במינון ברמה הזו.
מינון של 500 מ"ג לשבוע: לדעתי זהו מינימום הגיוני לסייקל. אני רואה תועלת זניחה בדיכוי הHPTA, אבל כנראה שלא ניתן לקבל שיפור משמעותי באמצעותו, שכן זו התגובה הנפוצה לכל מינון נמוך בהרבה מזה. שוב, היות שטסטוסטרון עובר ארומטציה לאסטרדיול, ייתכן שחומר מעכב ארומטציה יהיה דרוש כדי להימנע מבעיות הקשורות לאסטרוגן. לא ניתן יהיה שלא להבחין בשיפור משמעותי במינון זה בהשוואה לאימון טבעי, אבל ייתכן שקצב השיפור יהיה איטי. יחד עם זאת, שמונה שבועות מספיקים אפילו במינון זה כדי להשיג שיפור משמעותי, אלא אם כן המשתמש התאמן במשך זמן מספיק במינון זה כדי להשיג את רוב התועלת שהוא יכול לקבל ממנו.
מינון של 750 מ"ג לשבוע: הייתי מעדיף להשתמש בכמות זו אם בוחרים לבצע סייקל. בשימוש בתוספת חומר מעכב ארומטציה, לא סביר שתופעות לוואי מוגברות הן סיבה אמיתית להעדיף מינון של 500 מ"ג לשבוע על פני מינון זה, והתוצאות במינון זה הן משמעותית טובות יותר.
מינון של 1000 מ"ג לשבוע: אני לא רואה שום בעיה להשתמש במינון זה בסייקל ראשון, אבל בהינתן שמדובר במתאמן רציני שמבין מה הוא עושה. אם השימוש הוא בסייקלים – כלומר, ישנן תקופות עם שימוש בסטרואיד וללא שימוש בסטרואיד, כאשר התקופות עם שימוש בסטרואיד הן לא מאוד ארוכות והנורמליזציה של השפעת הסטרואיד מושגת בתקופות ללא שימוש – זהו לא מינון מוגזם בשום קנה מידה. במינון זה, התועלת על פני אימון טבעי היא דרמטית.
לבסוף, יש כמובן מינונים בסדר גודל של 2000 מ"ג לשבוע. אני לא רואה שום סיבה להגיע למינונים כאלו עד שהמתאמן הגיע לשיפור כל כך גבוה – יחסית למתאמן – שהוא מיצה את השיפור שהוא יכול לקבל ממינון של 1000 מ"ג לשבוע (לדוגמה). במקרה כזה, אם המטרות של המתאמן מצריכות זאת, מינון כזה מתאים בהחלט.
מבלי קשר למינון, תדירות ההזרקות צריכה להיות לפחות פעמיים בשבוע, עם העדפה לשלוש פעמים בשבוע.
קרדיט: mesomorphosis.com
ישנם שני יתרונות לשילוב מספר אסטרים באותה הפורמולה, כפי שנעשה בסוסטנון. שימוש במספר אסטרים מאפשר ריכוז גבוה יחסית של 250 מ"ג/מ"ל מבלי לדרוש אחוז גבוה של חומרים מסיסים במכשיר. באופן כללי, אסטרים שונים מתמוססים באופן כמעט בלתי תלוי אחד בשני, לכן אם למשל מכשיר מסויים (שמן בתוספת חומרים מעודדי מסיסות) יכול למוסס 100 מ"ג/מ"ל של סטרואיד אסטר אחד או אחר לבדו, הוא כנראה יכול למוסס 200 מ"ג/מ"ל סך הכל, כשילוב של שניהם. זה יכול להקל על השימוש.
אפקט שני של השילוב הוא שניתן להשיג משך פעולה ארוך מהאסטרים לטווח ארוך הנכללים בתערובת מבלי שתחילת ההשפעה תהיה איטית, דבר האופייני לאסטרים כאלו כאשר הם נצרכים לבדם. מנקודת מבט רפואית, רצוי שמטופל יחווה שיפור במצבו זמן קצר ככל הניתן לאחר תחילת הטיפול. סוסטנון, היות שמכיל אסטרים הפועלים לטווח קצר, יכול להשיג מטרה זאת יחד עם השגת משך פעולה ארוך יחסית.
מנקודת המבט של פיתוח גוף, זה מועיל במצבים שבהם בודיבילדר לא יודע כיצד לבצע "העמסה" של טסט (לדוגמה, לקחת מינון כפול בימים הראשונים לסייקל ולאחר מכן להוריד אותן בחצי ולהמשיך). אם הוא יודע, השיטה תישיג כמעט את אותה התוצאה, לכן ניתן להשתמש במוצר אסטר טסטוסטרון שונה כגון טסטוסטרון אנטט .
מספר האסטרים הרב בסוסטנון גורם להשפעה מעט מורכבת של התרופה על הגוף (pharmacokinetics), כלומר שינוי מורכב של רמת התרופה עם הזמן. באסטר בודד, התנהגות מחצית החיים של התרופה היא כזאת שאחרי משך זמן קבוע של מספר שעות/ימים מסויים, רמת התרופה בדם תרד למחצית ממה שהיא הייתה. לאחר משך זמן הכפול מכך, רמת התרופה בדם תרד לרבע ממה שהיא הייתה. לאחר משך זמן הארוך פי שלוש מכך, רמת התרופה בדם תרד לשמינית ממה שהיא הייתה וכן הלאה.
עבור סוסטנון, אין משך זמן קבוע שכזה. קצב ירידת רמת התרופה בדם המשוער הוא בקירוב כזה שלאחר ההזרקה האחרונה רמת התרופה בדם יורדת לחצי לאחר 4 ימים; לרבע לאחר 10 ימים; לשמינית לאחר 16 ימים; ול1/16 לאחר 23 ימים. אם מעדיפים לעגל את המספרים לאחוזים, הרמות יורדות ל-40% לאחר 6 ימים; ל-30% לאחר 8 ימים; ל-20% לאחר 11 ימים; ול-10% לאחר 18 ימים.
בנוגע לתועלת שבמידע זה: למרות שאין ערך מדוייק וחד משמעי, קירוב טוב שניתן לעבוד איתו הוא שאם משתמשים נכון ב clomiphene או טמוקסיפן, התאוששות של הפקת LH יכולה להתחיל כאשר הרמות מהאנדרוגן המוזרק ירדו לרמה הפרופורציונית לשימוש רציף של 200 מ"ג בשבוע.
נניח שמשתמש הזריק סוסטנון במינון של 500 מ"ג לשבוע. במקרה זה, רמת התרופה בדם צריכה לרדת ל-40% לפני שההתאוששות תתחיל באופן סביר. כפי שכתוב למעלה, זה מתרחש כ-6 ימים לאחר ההזרקה האחרונה.
אם משתמש אחר היה מזריק במינון הגבוה יחסית, אם כי לא נפוץ, של 2000 מ"ג בשבוע, הוא צריך שרמת התרופה בדם תרד ל-10% ממה שהיא הייתה. זה מתרחש כ-18 ימים לאחר ההזרקה האחרונה.
עד כאן על הנושא של משך הזמן הדרוש בין ההזרקה האחרונה והנקודה שבה התאוששות מתחילה. השאלה הנותרת בנוגע להשפעה המורכבת (pharmacokinetics) של סוסטנון היא כיצד לפעול בשיטת "העמסה"?
בדרך כלל, פשוט יחסית לקבוע ערך ל"העמסת טסט" על ידי חישוב מזמן מחצית החיים ומלוח הזמנים של השימוש. יחד עם זאת, לסוסטנון אין ערך מחצית חיים קבוע, לכן אין תשובה מתמטית מושלמת. בפועל, המינון ל"העמסת טסט" – המינון להזרקה ביום הראשון של השימוש – צריך להיות כזה שבממוצע יצרך במשך חמישה ימים, בתוספת למינון הרגיל. ניתן לעגל את הערך הכולל הזה לנוחות, כיוון שלא דרוש דיוק רב.
לכן למשל, בשימוש של 750 מ"ג בשבוע כשלוש הזרקות של 250 מ"ג, הכמות הממוצעת ליום היא 107 מ"ג (750 מ"ג לחלק ל-7 ימים). לכן הכמות הממוצעת ב5 ימים היא 535 מ"ג (107 מ"ג ליום כפול 5 ימים). נוסיף לכך את כמות ההזרקה הרגילה, שהיא 250 מ"ג, ונקבל שהכמות סך הכל היא 785 מ"ג, שמומלץ לעגל ל750 מ"ג.
לאחר מכן, ההזרקות הבאות הן של 250 מ"ג.
בנוגע למינון, ישנן דרכים רבות לבחון זאת. דרך פשוטה ומועילה היא לקטלג מינון בקפיצות של 250 מ"ג בשבוע.
מינון של 250 מ"ג בשבוע הוא בדרך כלל לא יותר מאשר תחליף יוקרתי לטיפול בטסטוסטרון. אין שום ערובה שמינון כזה אפילו יגרום לרמות הטסטוסטרון לעבור את הסף הנורמלי. מינון כזה הוא מספיק כדי לדכא ייצור LH, אבל ברוב המקרים לא גבוה מספיק לגרום לאפקט משמעותי של גדילת מסת השריר או הורדת שומן. כתלות ברגישות המשתמש, מינון כזה עשוי להיות גבוה מספיק כדי לגרום לגינוקומסטיה אם ארומטאז (אנזים) אינו בשימוש או לגרום לעור שמנוני או אקנה. במספר מקרים, התועלת לגדילה במסת השריר או לאיבוד שומן יכולה להיות מרשימה, שכן יש משתמשים שמגיבים בצורה קיצונית. יחד עם זאת, זו לא התגובה הסטנדרטית לשימוש במינון ברמה הזו.
מינון של 500 מ"ג לשבוע: לדעתי זהו מינימום הגיוני לסייקל. אני רואה תועלת זניחה בדיכוי הHPTA, אבל כנראה שלא ניתן לקבל שיפור משמעותי באמצעותו, שכן זו התגובה הנפוצה לכל מינון נמוך בהרבה מזה. שוב, היות שטסטוסטרון עובר ארומטציה לאסטרדיול, ייתכן שחומר מעכב ארומטציה יהיה דרוש כדי להימנע מבעיות הקשורות לאסטרוגן. לא ניתן יהיה שלא להבחין בשיפור משמעותי במינון זה בהשוואה לאימון טבעי, אבל ייתכן שקצב השיפור יהיה איטי. יחד עם זאת, שמונה שבועות מספיקים אפילו במינון זה כדי להשיג שיפור משמעותי, אלא אם כן המשתמש התאמן במשך זמן מספיק במינון זה כדי להשיג את רוב התועלת שהוא יכול לקבל ממנו.
מינון של 750 מ"ג לשבוע: הייתי מעדיף להשתמש בכמות זו אם בוחרים לבצע סייקל. בשימוש בתוספת חומר מעכב ארומטציה, לא סביר שתופעות לוואי מוגברות הן סיבה אמיתית להעדיף מינון של 500 מ"ג לשבוע על פני מינון זה, והתוצאות במינון זה הן משמעותית טובות יותר.
מינון של 1000 מ"ג לשבוע: אני לא רואה שום בעיה להשתמש במינון זה בסייקל ראשון, אבל בהינתן שמדובר במתאמן רציני שמבין מה הוא עושה. אם השימוש הוא בסייקלים – כלומר, ישנן תקופות עם שימוש בסטרואיד וללא שימוש בסטרואיד, כאשר התקופות עם שימוש בסטרואיד הן לא מאוד ארוכות והנורמליזציה של השפעת הסטרואיד מושגת בתקופות ללא שימוש – זהו לא מינון מוגזם בשום קנה מידה. במינון זה, התועלת על פני אימון טבעי היא דרמטית.
לבסוף, יש כמובן מינונים בסדר גודל של 2000 מ"ג לשבוע. אני לא רואה שום סיבה להגיע למינונים כאלו עד שהמתאמן הגיע לשיפור כל כך גבוה – יחסית למתאמן – שהוא מיצה את השיפור שהוא יכול לקבל ממינון של 1000 מ"ג לשבוע (לדוגמה). במקרה כזה, אם המטרות של המתאמן מצריכות זאת, מינון כזה מתאים בהחלט.
מבלי קשר למינון, תדירות ההזרקות צריכה להיות לפחות פעמיים בשבוע, עם העדפה לשלוש פעמים בשבוע.
קרדיט: mesomorphosis.com